הוא התקשר אליי באמצע השבוע בשעת לילה מאוחרת. בקול עייף וחנוק הוא סיפר לי את הסיפור שלו.

הם נשואים 17 שנים. יש להם שני ילדים בני 15 ו-12. הם עזבו את ישראל לפני עשר שנים בעקבות העבודה שלו.

המעבר לא היה פשוט אך ביחד הם צלחו אותו והזוגיות שלהם פרחה.

הוא התקדם מאד בחברה שהוציאה אותו לרילוקיישן והרוויח מעולה. שנתיים אחרי המעבר היא פתחה עסק שעם השנים הפך למשגשג.

הילדים היו קטנים כשעזבו את ישראל ונקלטו מהר במסגרות החדשות. תוך כמה חודשים דיברו את השפה החדשה ללא בעיות.

היא אהבת חייו. הוא היה גאה בה ובמשפחה שלו כל כך. בכל אירוע חברה, מפגש עם חברים או עם המשפחה בארץ, הוא היה הולך כמו טווס ומשוויץ בה.

למרות שלא פעם התחילו איתו נשים, זה ממש לא עניין אותו.

הם פרגנו ותמכו אחת בשנייה. נסעו לחופשות משפחתיות וזוגיות. ביקרו בארץ לפחות פעם בשנה, חשבון הבנק שלהם תפח והם קנו בית ואחר כך עוד אחד להשקעה. החיים חייכו אליו והוא היה מאושר.

לפני שלוש שנים, ביום בהיר אחד, הכול התנפץ לו בפנים. החלום שלו הפך לסיוט. הוא לא ישכח לעולם את אותו בוקר יום שלישי.

בדרך כלל בימי שלישי הוא היה יוצא מוקדם לישיבת הנהלה. באותו השבוע, לא הייתה ישיבה והם תכננו להוריד את הילדים במסגרות ולצאת לארוחת בוקר ביחד לפני שכל אחד מהם מתחיל את היום שלו.

היא נכנסה להתקלח כשהטלפון שלה צלצל. הוא התעלם אך כשהצלצול לא פסק, הוא ניגש לקחת אותו ועל הצג הופיע שם של גבר שהוא לא הכיר.

הלב שלו התחיל לדפוק במהירות. משהו הרגיש לו מאד לא בסדר.

זה לא שלאשתו לא היו שיחות עבודה עם גברים אחרים בעבר אבל משהו בצלצול הבלתי פוסק ובעובדה שזה יום שלישי בבוקר, לא נתן לו מנוח.

כמה שניות לאחר שהפלאפון הפסיק לצלצל הגיעה הודעה. הוא התלבט מה לעשות והחליט שהוא קורא אותה. זה היה מנוגד לכל מה שהוא האמין. הוא אף פעם לא חשד בה והאמין שצריך לסמוך במאה אחוז על הצד השני אך זה היה חזק ממנו.

חמש מילים היו בהודעה שניפצה לו את אשליית הנישואים שלו-״אני כבר מת לראות אותך״ עם אימוג׳י של לב.

הוא היה נסער, מבוהל ומבולבל.

כשהיא יצאה מהמקלחת היא ראתה אותו יושב נבול כמו פרח על קצה המיטה שלהם עם הפלאפון שלה ביד והבינה מייד.

היא התחילה לבכות. הוא רצה לדעת כמה זמן זה נמשך. היא אמרה לו שכמה חודשים.

הוא בהה בה ולא אמר מילה.

הוא היה שבור לחלוטין. בעיקר מהעובדה שלא היה לו מושג. הוא הרגיש כל כך אידיוט שחודשים היא מנהלת רומן מאחורי גבו כשהוא מרגיש על גג העולם.

היא אמרה שתעשה הכול כדי להציל את הנישואים. היא התנצלה והתחננה. אמרה לו שהיא אוהבת אותו ושתעשה הכול כדי שהם לא יפרדו. שזו הייתה מעידה חד פעמית. שהיא תנתק את הקשר עם הגבר האחר, שהיא לא יודעת למה זה קרה כי הוא בעל נהדר והחבר הכי טוב שלה. שיש להם משפחה נפלאה ושהיא לא רוצה לפרק את הבית שלהם. לבסוף הוא השתכנע לתת לה עוד הזדמנות.

הם התחילו טיפול זוגי.

בטיפול עלו הרבה דברים שלא היה לו קל לשמוע. הוא הבין מהדברים שאמרה, שהיא אוהבת אותו ואת הבית שהקימו יחד. שהחיים שלהם באמת נהדרים. שהיא יודעת שהוא משוויץ, גאה ומעריץ אותה אבל שהוא יודע להגיד את הדברים האלה רק כשיש לו קהל. שביומיום, בתא המשפחתי שלהם, הוא אף פעם לא אומר לה כמה שהוא גאה בה וזה מה שהיה לה חסר. שהגבר איתו בגדה, לא הפסיק להגיד לה כמה שהוא מעריך וגאה בה על האישה שהיא והסתכל עליה בהערצה.

היא לא תכננה או רצתה לבגוד בו. זה פשוט קרה. הוא כל כך שנא את המשפט הזה. לאט לאט הוא הבין שהיה חסר לה ריגוש. שהחיים המשותפים שלהם הפכו למשעממים עבורה. שהוא הפך למובן מאליו. לאחד שתמיד יהיה שם. בתוך תוכו הוא ידע שהוא טוב מידיי עבורה. שהיא זכתה בפייס כשהתחתנה איתו אז למה הוא זה שהרגיש שזכה בפייס ושהיא כל עולמו?

במשך שנתיים הם הלכו לטיפול. הם עברו תהליך מורכב ביחד שבסופו הם הצליחו לשקם את הזוגיות שלהם.

בחודשים הראשונים, הוא המשיך לבדוק לה את הפלאפון, המיילים, רשתות חברתיות, אפילו עקב אחריה כמה פעמים.

אחרי כמה חודשים שלא היה שום סימן לקשר עם הגבר ההוא או אם גבר אחר, הוא הרפה.

בסוף הטיפול הזוגי הוא הרגיש שהם חוזרים להיות מה שהיו וזו הייתה תחושה טובה.

לפני חודשיים הוא התחיל להרגיש שמשהו לא בסדר. הוא הרגיש שהיא מרוחקת, מתחמקת, אפילו קצת נעלמת. הוא הבין לבד מה זה אומר אך היה צריך רגע לעכל לפני שהוא פותח את הפצע הזה שוב.

הוא הרגיש כמו מטופל שמחכה מהרופא לתוצאות בדיקה גורלית שיגיד לו שהפחד שלו אכן מוצדק.

חודש הוא התהלך עם התחושה הזו וכשהחליט לדבר איתה, לא היה צורך, היא ניגשה אליו ואמרה לו שהגבר ההוא חזר לחייה.

אמרה שהיא מבולבלת, אוהבת את שניהם, לא יודעת מה להחליט, שהבית שלהם והוא זה הדבר שהכי יקר לה ועוד ועוד.

הוא שמע אבל לא הקשיב.

מיליון מחשבות רצו לו בראש.

הם החליטו לקחת שבועיים לחשוב ולהחליט איך ממשיכים.

השבועיים עמדו להסתיים ולכן הוא התקשר.

אני מניחה שמי שקרא את הסיפור של אותו הגבר, לא מבין איפה ההתלבטות בכלל. הרי ברור מה הוא צריך לעשות.

אז זהו, שלמתבונן מהצד זה אולי ברור, כשנמצאים בתוך המערבולת הזו, זה ממש לא ברור.

כמה וכמה פעמים הגיעו אליי נשים וגברים שעברו בגידה. זו תחושה כל כך קשה ומעליבה. כמו חץ שנכנס ישר ללב ולא ניתן לעצור את הדימום. הראש יודע מה צריך לעשות. הלב, לעומת זאת, אוהב ולא מסוגל לשחרר.

בבגידה מדובר בהמון דברים שצריך לעכל בו זמנית- הבן זוג האהוב ריסק לך את הלב, יש פה עלבון ענק, השפלה וכאב שלא מרפה, המון שאלות עולות- האם ניתן לסלוח? האם אפשר לשקם את הזוגיות? האם אפשר יהיה לתת אמון שוב?

הרצון לשמור על שלמות המשפחה, הפחד מהפרידה ומהיום שאחרי, מהמצב הכלכלי, כל אלה מטשטשים את המחשבות הרציונליות ומתחילות הספקות, אולי אפשר לסלוח, יש לנו משפחה כזו נהדרת ולאף אחד אין זוגיות מושלמת אז אולי לא כדאי להתגרש.

במקרה ששיתפתי כאן האישה לא יודעת מה היא רוצה לעשות בהמשך. ישנם הרבה מקרים שהצד שבגד רוצה להתגרש ולהתחיל חיים חדשים בזוגיות החדשה. במקרה הזה כבר יש החלטה ללכת לגירושים שזה אמור להקל אך לא תמיד הצד השני מסוגל ומבין שצריך לשחרר.

כשישנה אהבה, לפחות של אחד הצדדים, הגירושים נשמעים כמו הדבר הכי גרוע שיש ורוצים ולנסות ולהציל את הנישואים. לראות איך בכל זאת זה יכול להצליח. מתחילים לדבר במשפטים שמתחילים אם הוא רק היה…, היא באמת אוהבת אותי…

הקשבתי לו. אני אף פעם לא אומרת מה דעתי. הדעה שלי לא רלוונטית.

אני מאמינה שהתשובות נמצאות אצל כל אחד או אחת מאיתנו. הוא שאל מה הוא צריך לעשות. שאלתי אותו אם חבר שלו היה בא אליו ומספר לו את אותו הסיפור, מה הוא חושב שהוא היה עונה לחבר שלו שהוא צריך לעשות? הוא הקשיב ואחרי כמה רגעים אמר:״הבנתי״.

כשסיימנו את השיחה כאב לי עליו. הוא נמצא במקום מאד רע עכשיו וייקח הרבה זמן עד שיתאושש.

מצד שני, הוא יתאושש וזה מה שחשוב.